נולדתי בירושלים ב- 1971. תלמידה נצחית של החיים ובתהליכי התפתחות תמידיים.
למדתי פילוסופיה, היסטוריה, קולנוע, אנתרופוסופיה, לימודי תודעה וגם נגרות. עסקתי בעריכת וידאו דוקומנטרית, הוראה לגיל הרך בגנים אנתרופוסופיים והוראת קולנוע בתיכון.
הנחת העבודה תמיד נשארה זהה: כאשר פעוט, ילד וגם אדם בוגר, מקבלים את המרחב התומך, הם ידעו להתפתח בצורה מיטבית. אנחנו כמו גרעין בטבע, שיש בתוכו את כל הידע להיות עץ שלם.
איך הפכתי למטפלת? לא היה לי חלום להיות מטפלת. לקראת גיל 40 כשלימדתי במגמת קולנוע התלמידים היו ניגשים אלי מיוזמתם, משתפים, נפתחים, באים להתיישב בחדר העריכה כאילו היה סלון. הקשבתי להם כמו בספר הנפלא "מומו", התחלתי לשאול את עצמי מה הקטע שלהם, למה הם באים אלי, כ"כ לא מובן מאליו. יום אחד הבנתי שהערך הטיפולי שיש לי לתת הוא 'בילט אין' אצלי ולא הייתי ערה אליו. ההבנה הזו שינתה את חיי.
כך הגעתי ללימודי הפסיכותרפיה (בשיטת הביוסינתזה) ומצאתי שם איחוד לקשר גוף-נפש-רוח-תודעה שפעם בתוכי ולא היו לי מילים. בשלב מסוים הוספתי גם את האייפק (IPEK) שעוזר מאוד בעניינים רפואיים.
כמה מילים אישיות וחשובות:
אנחנו בעידן האחריות האישית, אבל אסור להמעיט בהשפעתה של הסביבה על מצבנו הנפשי והרגשי, ואף הבריאותי. לסביבה מהילדות ולאורך החיים, יש השפעה על הרווחה הפנימית שלנו ועל היכולות. לעיתים הסביבה מגדילה ומחזקת אך לעיתים, חוסמת לנו יכולות ופוטנציאל.
אנחנו יצורים חברתיים, זקוקים לנראות, להכרה, למעטפת. גם בטבע צמח זקוק לתנאים חיצוניים כדי לגדול ולא יכול לספק עבור עצמו מים או אור. טיפול יכול להוות מים ואור. בבגרותנו יש לנו זכות לבחור את הסביבה כמו גם סביבה טיפולית, כדי להרגיש טוב בתוכנו, ועם מי שאנחנו, בכדי לפעול ולממש את עצמנו בעולם. מחויבות לעצמנו היא תנאי הכרחי לפריחה.
זוהי זכות גדולה לעזור לאנשים ולהתלוות אליהם לתקופה, במהלך החיים.
